משנה: עַד הַקָּצִיר עַד הַבָּצִיר עַד הַמָּסִיק אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶּׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. וְכָל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ בֵּין אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא בֵּין אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
הכל לפי מקום נדרו. אם היה רוב תבואות המקום חטים עד קציר חטים ואם שעורים עד קציר שעורים וכן אם היה בהר בשעת הנדר עד שיגיע זמן הקציר והבציר בהר ואם בבקעה עד שיגיע זמן הקציר והבציר של בקע':
עד שיכפלו המקצועות. הסכינים שהן מיוחדים לחתוך התאנים כשעושין מהן עיגולים נקראין מקצועות וכלומר עד שיכפלו הסכינים ונכנסין לתוך קתיהן שמצניעין אותן לשנה הבאה פ''א המקצועות מחצלאות שמייבשין עליהן התאנים:
עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. לא שיקוצו עראי אלא עד שיקוצו הרבה ומכניסין בכלכלות:
מתני' עד הקיץ עד שיעשה הקיץ. בין אמר עד הקיץ בין אמר עד שיעשה הקיץ. ובנוסחת הבבלי עד הקיץ עד שיהא הקיץ:
אינו אסור אלא עד שיגיע. הואיל ואין לקציר ובציר זמן קבוע כדמפרש ואזיל לא שנא אמר עד שיהא לא שנא אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע שכל דבר שאין זמנו קצוב אין בדעת הנודר להכניס עצמו באיסור זמן שאין ידוע לו ולפיכך אמרינן דודאי עד שיגיע קאמר:
עד המסיק. של זיתים:
עד הבציר. של ענבים:
מתני' עד הקציר. אמר קונם יין שאיני טועם עד הקציר של חטים ושעורים:
הלכה: עַד הַפֶּסַח אָסוּר כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִי זְעִירָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא 27a אוֹמֵר. עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הָֽרְשׁוּיוֹת הַגְּדוֹלוֹת. עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הָֽרְשׁוּיוֹת הַקְּטַנּוֹת. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. מִשֶׁמֵּת בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא בָֽטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. לֹא עָמַד שׁוֹקֵד עַד שֶׁעָמַד יִרְמְיָה. אָמַר רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר וָוא. לָמָּה הוּא מְקַנְתֵּר לְהוֹן. לֹא כְּבָר קַשּׁוֹנְתָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. לֵית הִיא מִחְלְפָה. מַתְנִיתָא הִיא מִחְלְפָה. וְתַנֵּי דְבֵית רִבִּי כֵן. עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּגִּיעַ. אֲנָן בָּעֵיי עַד לִפְנֵי וְאַתְּ אֲמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן נִיוָתִי הוּא. עַד לִפְנֵי פִּיסְחָא. אָמַר רִבִּי אָבִין. הַכֹּל מוֹדִין בַּפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר. מַה פְלִיגִין. בִּפְרוֹס הַפֶּסַח. הָהֵין אָמַר. עַד שֶׁיַּגִּיעַ. וְהָהֵין אָמַר. עַד שֶׁיֵּצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כמי שזמנו קבוע. כלומר כמי שזמנו קבוע הוא ואם אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע אבל אם אמר עד שיהא או עד זמן משתה בני אסור עד שיעבור המשתה כמו בנדיר עד שיהא הפסח דזמנו קבוע ואסור עד שיצא או דילמא מאחר שיכול לדחותו לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע דמי ובין אמר עד שיגיע ובין אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע ולא איפשיטא:
גמ' קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאיני טועם עד שיגיע משתה בני. מהו למאי קא מדמינן לה:
ההין אמר. ר' מאיר עד שיגיע פרוס הפסח וההין אמר ר' יוסי עד שיצא אבל כשיגיע הפסח עצמו הכל מודים שהוא מותר דלא נדר אלא ממה שנקרא לפני הפסח:
ר' אבין. פליג דמפרש עד שיגיע ועד שיצא דקאמרי על פרוס הפסח קאי שהוא ט''ו יום לפני הפסח וקרי ליה לפני משום דשואלין ודורשין שלשים יום קודם הפסח ופרוס האחרון לפני הפסח הוא:
ואת אומר דפליגי אי מעייל נפשיה לספיקא אי לא ובשביל כך הוכרחת להחליף הגירסא הא ליתא דהכא בלישנא בעלמא פליגי:
אמר ר' זעירא לשון ניותי הוא. כלומר דבאמת בלישנא בעלמא פליגי ואין אתה צריך להחליף הגי' דר' יוסי סבר עד לפני הפסח היינו עד דלפני פיסחא שמפנה ויוצא כל הפסח. ניותי שם עיר ודכוותה בפ''ק:
גמ' מחלפא שיטתיה דר' מאיר ודר' יוסי תמן הוא אומר. בפ''ג דקידושין תנן מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם הגדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות ר''מ אומר כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות דקסבר ר' מאיר מעייל איניש נפשיה לספיקא והואיל ולא ידעינן הי' מינייהו קידש כולן אסורות ור' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ואין דעתו אלא דבר המבורר שאין להסתפק והיא הגדולה שבכולן:
עד שיצאו כל הרשויות הגדולות. דברי ר' יוסי דהתם מפרש לה כלומר דודאי דעתו להוציא כל הבנות הגדולות ולא נתכוין אלא לגדולה היותר מבוררת והא דנקט הרשויות משום דכולן בוגרות מיירי ונתנו רשות לאביהן לקדשן:
עד שיצאו כל הרשויות הקטנות. אסיפא דהתם קאי קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע כו':
וכא במתני' הוא אמר הכין. דשמעינן להו איפכא וקשיא דר' מאיר אדר''מ ודר' יוסי אדר' יוסי:
א''ל. תנינן בסוטה משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים ששוקדים על הדברים לדקדק אחריהם:
ולא עמד שוקד עד שעמד ירמיה. ולקנתרו בדברים נתכוין:
למה הוא מקנתר לו. ר' זעירא לר' ירמיה על שמקשה לו כן וקאמר משום דכבר קדמו הרי עולם לא כבר הקשה זה ר' אלעזר לר' יוחנן וא''ל לית היא מחלפה שיטתייהו אלא מתני' דהכא הוא מחלפא בגי' וכדתני דבית ר' כן לר''מ אסור עד שיצא ולר' יוסי עד שיגיע:
אנן בעייא עד לפני ואת אמר אכין. בתמיה כלומר אנו רוצין לפרש לפני הפסח דקאמר התנא ובמאי פליגי:
הלכה: עַד הַבָּצִיר כוּל'. קָבַע זְמָן לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ וְאָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיַּגִּיעַ מִשְׁתֶּה. עַד כְּמִי שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ. אוֹ מֵאַחַר שֶׁיָּכוֹל לִדְחוֹתוֹ לְאַחַר זְמָן כְּמִי שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כמי שזמנו קבוע. כלומר כמי שזמנו קבוע הוא ואם אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע אבל אם אמר עד שיהא או עד זמן משתה בני אסור עד שיעבור המשתה כמו בנדיר עד שיהא הפסח דזמנו קבוע ואסור עד שיצא או דילמא מאחר שיכול לדחותו לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע דמי ובין אמר עד שיגיע ובין אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע ולא איפשיטא:
גמ' קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאיני טועם עד שיגיע משתה בני. מהו למאי קא מדמינן לה:
ההין אמר. ר' מאיר עד שיגיע פרוס הפסח וההין אמר ר' יוסי עד שיצא אבל כשיגיע הפסח עצמו הכל מודים שהוא מותר דלא נדר אלא ממה שנקרא לפני הפסח:
ר' אבין. פליג דמפרש עד שיגיע ועד שיצא דקאמרי על פרוס הפסח קאי שהוא ט''ו יום לפני הפסח וקרי ליה לפני משום דשואלין ודורשין שלשים יום קודם הפסח ופרוס האחרון לפני הפסח הוא:
ואת אומר דפליגי אי מעייל נפשיה לספיקא אי לא ובשביל כך הוכרחת להחליף הגירסא הא ליתא דהכא בלישנא בעלמא פליגי:
אמר ר' זעירא לשון ניותי הוא. כלומר דבאמת בלישנא בעלמא פליגי ואין אתה צריך להחליף הגי' דר' יוסי סבר עד לפני הפסח היינו עד דלפני פיסחא שמפנה ויוצא כל הפסח. ניותי שם עיר ודכוותה בפ''ק:
גמ' מחלפא שיטתיה דר' מאיר ודר' יוסי תמן הוא אומר. בפ''ג דקידושין תנן מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם הגדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות ר''מ אומר כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות דקסבר ר' מאיר מעייל איניש נפשיה לספיקא והואיל ולא ידעינן הי' מינייהו קידש כולן אסורות ור' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ואין דעתו אלא דבר המבורר שאין להסתפק והיא הגדולה שבכולן:
עד שיצאו כל הרשויות הגדולות. דברי ר' יוסי דהתם מפרש לה כלומר דודאי דעתו להוציא כל הבנות הגדולות ולא נתכוין אלא לגדולה היותר מבוררת והא דנקט הרשויות משום דכולן בוגרות מיירי ונתנו רשות לאביהן לקדשן:
עד שיצאו כל הרשויות הקטנות. אסיפא דהתם קאי קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע כו':
וכא במתני' הוא אמר הכין. דשמעינן להו איפכא וקשיא דר' מאיר אדר''מ ודר' יוסי אדר' יוסי:
א''ל. תנינן בסוטה משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים ששוקדים על הדברים לדקדק אחריהם:
ולא עמד שוקד עד שעמד ירמיה. ולקנתרו בדברים נתכוין:
למה הוא מקנתר לו. ר' זעירא לר' ירמיה על שמקשה לו כן וקאמר משום דכבר קדמו הרי עולם לא כבר הקשה זה ר' אלעזר לר' יוחנן וא''ל לית היא מחלפה שיטתייהו אלא מתני' דהכא הוא מחלפא בגי' וכדתני דבית ר' כן לר''מ אסור עד שיצא ולר' יוסי עד שיגיע:
אנן בעייא עד לפני ואת אמר אכין. בתמיה כלומר אנו רוצין לפרש לפני הפסח דקאמר התנא ובמאי פליגי:
משנה: עַד הַקַּיִץ עַד שֶׁיְּהֵה הַקַּיִץ עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכָּלוֹת. עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַקַּיִץ עַד שֶׁיַּכְפִּילוּ הַמַּקְצוּעוֹת. עַד הַקָּצִיר עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לִקְצוֹר קְצִיר חִטִּים אֲבָל לֹא קְצִיר שֶׁל שְׂעוֹרִים הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ. אִם הָיָה בָהָר בָּהָר וְאִם הָיָה בַבִּקְעָה בַּבִּקְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הכל לפי מקום נדרו. אם היה רוב תבואות המקום חטים עד קציר חטים ואם שעורים עד קציר שעורים וכן אם היה בהר בשעת הנדר עד שיגיע זמן הקציר והבציר בהר ואם בבקעה עד שיגיע זמן הקציר והבציר של בקע':
עד שיכפלו המקצועות. הסכינים שהן מיוחדים לחתוך התאנים כשעושין מהן עיגולים נקראין מקצועות וכלומר עד שיכפלו הסכינים ונכנסין לתוך קתיהן שמצניעין אותן לשנה הבאה פ''א המקצועות מחצלאות שמייבשין עליהן התאנים:
עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. לא שיקוצו עראי אלא עד שיקוצו הרבה ומכניסין בכלכלות:
מתני' עד הקיץ עד שיעשה הקיץ. בין אמר עד הקיץ בין אמר עד שיעשה הקיץ. ובנוסחת הבבלי עד הקיץ עד שיהא הקיץ:
אינו אסור אלא עד שיגיע. הואיל ואין לקציר ובציר זמן קבוע כדמפרש ואזיל לא שנא אמר עד שיהא לא שנא אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע שכל דבר שאין זמנו קצוב אין בדעת הנודר להכניס עצמו באיסור זמן שאין ידוע לו ולפיכך אמרינן דודאי עד שיגיע קאמר:
עד המסיק. של זיתים:
עד הבציר. של ענבים:
מתני' עד הקציר. אמר קונם יין שאיני טועם עד הקציר של חטים ושעורים:
קוֹנָם יַיִן וכו'. רִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיָּצָא נִיסַן.
Pnei Moshe (non traduit)
נדר מן הקיץ בגליל וירד לו. אח''כ לעמקים:
אסור עד שיבכר בגליל. שהכל לפי המקום שעמד שם בשעת נדרו. בבבלי דף ס''ב. ובין להחמיר ובין להקל כגון שהלך למקום שמאחרין לבכר:
ר''מ כדעתיה כו'. ר''מ ור''י במתני' לשיטתייהו אזלי דפליג בפ''ק דתענית עד אימתי שואלין את הגשמים לר' יהודה עד שיעבור הפסח ותו לא זמן גשמים הוא והילכך עד שיפסקו הגשמים עד שיעבור הפסח הוא ולר''מ עד שיצא ניסן כולו:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁתָּלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְשֶׁאֵין תָּלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן רְבִיעָה. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיָּֽרְדוּ בָהֶן גְּשָׁמִים וְלֹא פָֽסְקוּ וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רְבִיעָה. שֶׁרוֹבַעַת לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל דבר שתלוי ברביעה. הדבר שנדר ממנו תלוי בו שמים עד שתרד רביעה שניה שהיא רביעה בינונית ומסתמא דעתו על הבינונית:
עד שיגיע זמן רביעה. ראשונה:
ויש בהן כדי רביעה שניה. כלומר יש בהן נמי כדי רביעה שניה דסבר לה כר' יוסי בבבלי דף ס''ג דחשיב זמני רביעה בי''ז במרחשון ובכ''ג ובר''ח כסלו ומי''ז עד כ''ג ז' ימים ובו ב' רביעיות:
ולמה נקרא. גשם שמה רביעה ע''ש שרובעת לארץ:
מה דהוא קרייה בדרום היא. קרא מיירי בדרום א''י דשכיחי שעורים טובא ומתני' בגליל מיירי דלא שכיחי שעורים כולי האי והכל לפי מקום הנודר:
כתיב עד כלות קציר השעורים וגו' ואת אמר כן. בתמיה דקציר חטים לבד קרוי קציר:
הלכה: עַד הַגְּשָׁמִים כול'. רִבִּי זְעוּרָא בָעֵי. אָמַר. עַד הַגֶּשֶׁם. אָסוּר עַד שֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם אַחֵר. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עֵצִים. לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גֵיזֵירֵי עֵצִים. רִבִּי יוֹסֵי בִּרְבִי אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הֲרֵי עָלַי עֵץ. מֵבִיא גֵּיזָר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. וּשְׁנַיִם בְּיָדָן שְׁנֵי גֵיזֵירֵי עֵצִים. כְּדֵי לְרַבּוֹת בָּעֵצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עד הגשם. מאי לאיזה זמן גשם נתכוין ופשיט לה שאסור עד שירד הגשם אחר כלומר גשם האחרון והיינו רביעה שלישית:
תמן תנינן. בפ''ו דשקלים ואיידי דרבי יוסי בעי כגוונא דר''ז מייתי לה הכא:
הרי עלי עץ. אם מביא גיזר אחד או שני גיזרי עצים דחדא מילתא היא:
מתני' אמרה כן. מהמתני' נשמע שכל א' קרבן בפני עצמו הוא דתנינן תמן בפ''ב דיומא תמיד קרב בתשעה כו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזרי עצים מפני שבין הערביים היה צריך להוסיף גיזר אחד כדדריש לה התם מקרא דכתיב וערכו עצים על האש כו' וכדמסיק כדי לרבות בעצים אלמא כל גיזר קרבן בפני עצמו הוא:
(חסר כאן והגהתי כמו שהוא שם) ואין כל א''י עושה משאוי אחד של צימוקין. בתמיה אלא כן א''ל אין מקום בא''י עושה משאוי אחד צימוקין ולא חיישינן שמא מסמוך לטבריא הן אלא ודאי ממקומות הרבה הביאו והילכך תלינן לקולא שמא מח''ל הן דבדמאי הקלו ועכ''פ שמעינן מינה דלא שכיחי צימוקין כ''כ כמו דבלה של תאינים ומקצעות של תאנים קתני בדוקא וכן כלכלה של תאנים ולא של ענבים. ובבבלי פליגי בה תנאי בברייתא והל' כת''ק וכדמסיק הכא:
אין כל א''י כו'. ומח''ל הן ואין חוששין להן:
גמליאל זוגא. כך שמו וכה''ג מצינו בריש פרק ב' דערלה ר' יוחנן שאל לגמליאל זוגא כו' ושאל לו אם חוששין להן משום דמאי:
חד טעין צימוקין. משאוי אחד של צימוקין נכנס לטבריא:
נישמעינה מן הדא. כלומר דדחי לה הש''ס דאין הכי נמי מקצועות תאנים דוקא ולא של ענבים משום דלא שכיחא כולי האי לעשות צימוקין מן הענבים ולא היה דעתו אלא עד זמן המקצועות של תאנים וכדשמעינן מהאי מעשה דלא שכיחי כ''כ:
נישמעינה מן הדא. דקתני עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות אית לך מימר מקצועות תאנים ולא מקצועות ענבים בתמיה שהרי ענבים גם כן דרכן לייבשן ולעשו' מהן צמוקין ושייך שפיר מקצועות לגבייהו וכן כלכלות ואסור עד שיגיע הבציר:
גמ' כלכלות. ובעי הש''ס מה הן הכלכלות של תאני' או של ענבי' משום שהבציר סמוך אחר הקיץ ומבעיא ליה אם אסור כל זמן הקיץ עד שיגיע הבציר של ענבים:
משנה: עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁיְּהוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָהּ שֶׁלָּֽרְבִיעָה. עַד שֶׁיִּפְסְקוּ הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסַן כּוּלּוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד הגשמים עד ש י ה ו הגשמים. באיזה לשון שאמר אסור עד שתרד רביעה שניה שג' זמנים של רביעה הן ומסתמא שניה קאמר שאינה מקדמת כ''כ כמו הראשונה ולא מאחרת כמו השלישית:
עד שיגיע זמנה של רביעה. אע''פ שלא ירדה כיון שהגיע זמנה מותר:
עד שיצא ניסן כולו. שעד אותו זמן רגילין גשמים לירד:
עד שיעבור הפסח. והלכה כר' יודה:
נָדַר מִן הַקַּיִץ בַּגָּלִיל וְיוֹרֵד לוֹ לַעֲמָקִים. אַף עַל פִּי שֶׁבִּיכֵּר קַיִץ בָּעֲמָקִים אָסוּר עַד שֶׁיְּבַכֵּר בַּגָּלִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
נדר מן הקיץ בגליל וירד לו. אח''כ לעמקים:
אסור עד שיבכר בגליל. שהכל לפי המקום שעמד שם בשעת נדרו. בבבלי דף ס''ב. ובין להחמיר ובין להקל כגון שהלך למקום שמאחרין לבכר:
ר''מ כדעתיה כו'. ר''מ ור''י במתני' לשיטתייהו אזלי דפליג בפ''ק דתענית עד אימתי שואלין את הגשמים לר' יהודה עד שיעבור הפסח ותו לא זמן גשמים הוא והילכך עד שיפסקו הגשמים עד שיעבור הפסח הוא ולר''מ עד שיצא ניסן כולו:
עַד הַקָּצִיר. כְּתִיב. עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וְאַתְּ אֲמַר כֵּן. מַה דְהַהוּא קִרְייָא בַּדָּרוֹם הוּא. מַתְנִיתָא בַּגָּלִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
כל דבר שתלוי ברביעה. הדבר שנדר ממנו תלוי בו שמים עד שתרד רביעה שניה שהיא רביעה בינונית ומסתמא דעתו על הבינונית:
עד שיגיע זמן רביעה. ראשונה:
ויש בהן כדי רביעה שניה. כלומר יש בהן נמי כדי רביעה שניה דסבר לה כר' יוסי בבבלי דף ס''ג דחשיב זמני רביעה בי''ז במרחשון ובכ''ג ובר''ח כסלו ומי''ז עד כ''ג ז' ימים ובו ב' רביעיות:
ולמה נקרא. גשם שמה רביעה ע''ש שרובעת לארץ:
מה דהוא קרייה בדרום היא. קרא מיירי בדרום א''י דשכיחי שעורים טובא ומתני' בגליל מיירי דלא שכיחי שעורים כולי האי והכל לפי מקום הנודר:
כתיב עד כלות קציר השעורים וגו' ואת אמר כן. בתמיה דקציר חטים לבד קרוי קציר:
הלכה: עַד הַקַּיִץ עַד שֶׁיְּהֵה הַקַּיִץ כול'. כַּלְכָּלוֹת. מַה. כַּלכָּלוֹת שֶׁלַּתְּאֵינִים. כַּלכָּלוֹת שֶׁלָּעֲנָבִים. 27b נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת. אִית לָךְ מֵימַר. מַקְצוֹעוֹת תְּאֵינִים וְלֹא מַקְצוֹעוֹת עֲנָבִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חַד טְעִין צִימּוּקִין אָעַל לְטִיבֵּרִיָּא. שָׁאַל גַּמְלִיאֵל זוּגָא לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. אָמַר לֵיהּ. אֵין כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשָׂה מַשּׂוּי אֶחָד שֶׁל צִימּוּקִין. אֶלָּא כֵן אָמַר לֵיהּ. אֵין מָקוֹם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה מַשּׂוּי אֶחָד שֶּׁל צִימּוּקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עד הגשם. מאי לאיזה זמן גשם נתכוין ופשיט לה שאסור עד שירד הגשם אחר כלומר גשם האחרון והיינו רביעה שלישית:
תמן תנינן. בפ''ו דשקלים ואיידי דרבי יוסי בעי כגוונא דר''ז מייתי לה הכא:
הרי עלי עץ. אם מביא גיזר אחד או שני גיזרי עצים דחדא מילתא היא:
מתני' אמרה כן. מהמתני' נשמע שכל א' קרבן בפני עצמו הוא דתנינן תמן בפ''ב דיומא תמיד קרב בתשעה כו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזרי עצים מפני שבין הערביים היה צריך להוסיף גיזר אחד כדדריש לה התם מקרא דכתיב וערכו עצים על האש כו' וכדמסיק כדי לרבות בעצים אלמא כל גיזר קרבן בפני עצמו הוא:
(חסר כאן והגהתי כמו שהוא שם) ואין כל א''י עושה משאוי אחד של צימוקין. בתמיה אלא כן א''ל אין מקום בא''י עושה משאוי אחד צימוקין ולא חיישינן שמא מסמוך לטבריא הן אלא ודאי ממקומות הרבה הביאו והילכך תלינן לקולא שמא מח''ל הן דבדמאי הקלו ועכ''פ שמעינן מינה דלא שכיחי צימוקין כ''כ כמו דבלה של תאינים ומקצעות של תאנים קתני בדוקא וכן כלכלה של תאנים ולא של ענבים. ובבבלי פליגי בה תנאי בברייתא והל' כת''ק וכדמסיק הכא:
אין כל א''י כו'. ומח''ל הן ואין חוששין להן:
גמליאל זוגא. כך שמו וכה''ג מצינו בריש פרק ב' דערלה ר' יוחנן שאל לגמליאל זוגא כו' ושאל לו אם חוששין להן משום דמאי:
חד טעין צימוקין. משאוי אחד של צימוקין נכנס לטבריא:
נישמעינה מן הדא. כלומר דדחי לה הש''ס דאין הכי נמי מקצועות תאנים דוקא ולא של ענבים משום דלא שכיחא כולי האי לעשות צימוקין מן הענבים ולא היה דעתו אלא עד זמן המקצועות של תאנים וכדשמעינן מהאי מעשה דלא שכיחי כ''כ:
נישמעינה מן הדא. דקתני עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות אית לך מימר מקצועות תאנים ולא מקצועות ענבים בתמיה שהרי ענבים גם כן דרכן לייבשן ולעשו' מהן צמוקין ושייך שפיר מקצועות לגבייהו וכן כלכלות ואסור עד שיגיע הבציר:
גמ' כלכלות. ובעי הש''ס מה הן הכלכלות של תאני' או של ענבי' משום שהבציר סמוך אחר הקיץ ומבעיא ליה אם אסור כל זמן הקיץ עד שיגיע הבציר של ענבים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source